<h1>סמ"ג עשין סימן ק"ה</h1>
<h2>דף י.</h2>
מלקות האמורה בתורה במקום מיתה הוא לפיכך אינו אלא בשלשה מומחין אבל מלקות שדנין דייני חוצה לארץ אינן אלא מכת מרדות (ע"פ רמב"ם סנהדרין פט"ז הל' א'—ג' וכס"מ לה"א). אין אדם לוקה אלא בעדים ובהתראה ובודקים את העדים בדרישה וחקירה כדרך שעושין בדיני נפשות, עבר על לאו שניתק לעשה והתרו בו ואמרו [לו] לא תעשה דבר זה שאם תעשה ולא תקיים עשה שבו תלקה הרי זה לוקה אם לא קיים העשה שאעפ"י שהתראת ספק היא שאם יקיים העשה יפטר התראת ספק התראה היא (ע"פ רמב"ם שם ה"ד). עבר עבירה אחת שיש בה מיתת בית דין ומלקות כאחד כגון ששחט אותו ואת בנו לעבודה זרה והתרו בו למיתה סוקלין אותו ואינו לוקה דקם ליה בדרבה מיניה ואם התרו בו למלקות בלבד לוקה (ע"פ רמב"ם שם פט"ז ה"ה).
<h2>דף מג:</h2>
גזירת הכתוב הוא שאין בית דין ממיתין ומלקין אלא על פי שנים עדים אבל לא בהודאת פיו שמא משקר מפני שהוא מחכה למות וזה שהרג יהושע לעכן ודוד לגר העמלקי בהודאת פיהם הוראת שעה הייתה או בדין המלכות היה (ע"פ רמב"ם סנהדרין פי"ח ה"ו).
<h2>דף פא:</h2>
שנינו בפרק כל הנשרפין מי שלקה בבית דין על איסור כרת ולקה פעם שניה על אותו כרת עצמו אם עבר בו פעם שלישית אין מלקין אותו אלא מכניסין אותו לכיפה והוא מקום צר כפי קומתו ואינו יכול לשכב בו ונותנין לו לחם צר ומים לחץ עד שיצרו מעיו ויחלה ואח"כ מאכילין אותו שעורין עד שכריסו נבקעת (ע"פ רמב"ם סנהדרין פי"ח ה"ד). עוד שנינו שם ההורג נפשות שלא בהתראה מכניסין אותו לכיפה.
הגונב כלי שרת והמקלל בקוסם והבועל ארמאית קנאין פוגעין בו, כהן ששימש בטומאה לא היו אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין אלא פרחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה ופוצעין את מוחו בגיזרין.
